<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שצ"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
סדינין שיש להן ד' כנפות ר' אליהו מפריש זצוק"ל היה עושה להם ציצית. [ערכין ב' ע"ב] תניא קטן היודע להתעטף חייב בציצית מדרבנן. וכד מתעטפין מבעי ליה למשדי תרי גדפיה מאבתריה ותרי גדפי למנח מאפי, ובעת המקרא מחייב למינקטנהו ביד שמאל ומעיין בהו, (ובתר קריאה מחייב למנקטינהו ביד שמאל ומעיין בהו,) ובתר קריאה מחייב למישק להו כדי לחבב את המצוה. ובשוחר טוב במזמור צ' א' חזקיה בזמן שישר' מתכסין בציצית ומסתכלין בו כאלו הדר שכינה עליהם וראיתם אותו הוי וְהַד0רְך על בניהם.
<h2>דף ג:</h2>
טלית שאולה ויש לה ציצית חייב לברך כמו החתן. הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים, וכל אדם שאין לו ציצת עובר בעשה חמשה, ועשו, ונתנו, וראיתם, והיה, גדילים, ומי שיש לו ציצית זוכה למתן שכר בעולם הזה ולעולם הבא. תנא דבי אליהו רבתי [פכ"ו] א' הקב"ה למשה צא וברור לישראל שיהו נוהגין בשבתות ובימים טובים מצות ציצת שלא יהו חוטאין. ובמנחות בפר' התכלת [מ"ד ע"א] אותו אדם שהיה זהיר במצות ציצית שטפחו לו ציציותיו על פניו ומנע מלחטוא, ובפר' במה מדליקין [שבת ל"ב ע"ב] הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו ב' אלפים ות"ת עבדים. כשמתעטף משליך הכנפים לאחוריו כדאיתה במדרש (אבתיר) [אבכיר (הובא בילק"ש שמות רמז רל"ד)] בפסוק והמים להם חומה, שהכריז גבריאל למים שלאחריהן הזהרו מלהציף את ישר' בים שהן עתידין להראות כנף לאחריהם וקשר של תפלין. בפרק במה מדליקין [כ"ג ע"ב] הרגיל בציצית זוכה לטלית נאה, וישמור שלא ידרוך על ציציותיו כדאמ' בפר' במה מדליקין [כ"ב ע"א] אבוהון דכולהו דם, דאמ' ושפך וכסה, במה ששפך יכסה שלא יהו מצוות בזויות עליו. בעון שאין ציצית לאדם בניו ובנותיו מתים, דכת' [ירמיה ב'] גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. והכי מצאתי מסק' דהילכת' דטלית בעלת חמש כנפות חייבת בציצית בד' כנפותיה ולא בכנף חמשי.
